דמות האם ודמות הילד משתקפים בתחילת הסיפור באורות שונים מאוד.
האם משתקפת כדמות ענייה,חולה במחלת לב אשר מסכנת את חייה ועבודתה כדי להפרד מבנה. היא מגיעה למוסקבה כמעט בגנבה.היא לובשת שמלה כהה וישנה,בפניה קמטים קטנים ודקים וידיה הן ידי פועלת.היא מביאה לו 6 תפוחי זהב,כמה דובשניות,ו 2 כיכרות לחם צרפתי רגיל.הילד לא מודה לה על האוכל אלא אומר לה שהאוכל בפנימייה הרבה יותר טוב ממה שהיא הביאה לו ומזלזל בה.האם מבקשת ממנו שלא יזלזל בה מפני שהיא עשתה ככל יכולתה להביא לו את הטוב ביותר שהיא הייתה יכולה להביא לו.היא גם מביאה לו מטפחת מלמלה כחולה ובה 4 מטבעות של 20.לילד עמדו כבר על קצה הלשון המילים העוקצניות:"הכל ניתן לנו מאדון טושאר ואנטונינה וסילייבנה בעין יפה ולא חסר לנו דבר".אך הוא התאפק ולא אמר כלום.
האם משתקפת כדמות מסכנה ורדודה.
דמות הילד משתקפת בתחילת הסיפור כדמות אדישה,סנובית,יהירה שלא אכפת לו מאמא שלו ולא מתגעגע אליה אפילו לאחר חצי שנה.הוא מרשה לה לנשק לחבק אותו ולהצליב מעליו אך הוא לא עושה זאת מתוך אהבה אלא מתוך הכרחה,מתוך אילוץ של אדון טושאר.רק בשיא מתי שהוא מוצא את המטפחת הכחולה שאמא שלו השאירה לו הוא מבין שהוא טעה בהתנהגותו אליה ושהוא אוהבת אותה בכל ליבו.בסוף הסיפור דמות הילד משתקפת באור שונה : כדמות רגישה שאוהבת את אמו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.