בפנמייה לילדי אצילים

דמותו של הילד:
הוא היה משרת בפנמייה של טושאר הוא היה צריך לנקות שם ולנקות את בגדיו של טושאר כשאימו באה הוא ממש התאכזר אליה כי חשב שעושה לו בושות לכן גם שהיא עזבה הוא רצה לחבק אותו אבל פחד שיצחקו אליו הילדים שמסתכלים מהחלון אבל לאחר חצי שנה נתקל במטפחת שאימו הביאה לו וכשהוא היה במיטה הוא נזכר באימו ורצה לראות אותה ולהפגש איתה עוד פעם אחת אך הוא לא ידע איפו אימו נמצאת ועם היא חייה בכלל
דמותה של האימה:
היא באה לבקר את בנה אך היא ברחה כדי לראות אותו היא לא הייתה חוקית וברחה מהרשויות כדי להתראות איתו כשבאה הציעו לה ספל רפה אך היא סירבה עקב הבעיות בלב שהיו לה אשתו של טושאר אמרה לילד שפעם אימו הייתה יפה ולא נראתה כמו שהיא נראתה כשבאה כשבנה הראה לה את השיעורים שלו היא לא הבינה כלום משום שלא למדה קרא וכתוב ולא למדה בבית ספר כהיא עזבה היא הצתלבה מול הכנסייה ומלמלה תפילות וכשעזבה היא נתנה לבנה מטפחת שבתוכה היו מטבעות
ולא נראתה יותר בסיפור