כאשר ששמענו על השריפה :
חשבנו על כול האנשים המסכנים שנשרפו להם הבתים , ועל הילדים המפוחדים שלא ידעו דבר ממה שקרה .
נשרפו הבתים וכול העצים היפים לא נשאר זכר מהם עלו שרפות ואש באותו שניה ששמענו זאת חשבנו לעצמנו שכול הכרמל עם הנוף היפה נהרס ונשרף.
לדעתנו זה מאוד חבל שכול החיות שהיו שם והנוף והסביבה וכול הדברים היפים שהיו שם נשרפו בגלל שתי נערים שלא ידעו מה שהם עושים שהשאירו מדורה וגחיל של נרגילה דלוקה ביער.
באותו שניה ששמענו זאת ירדו דמעות מעיננו וגם אנחנו בטוחות שירדו הרבה דמעות באותו הרגע העצוב הזה.
הרגשתם הייתה כמו צביטה בלב שלהם שהכול נהרס היופי הבתים והיער שנהרס.
ועוד לחשוב שאינו שם לפני שנה והכול היה כול כך יפה ולא יכלנו לעלות בדעתנו שכול היופי והחיות יהרסו בגלל שני נערים שעשו שטות שלא ניתן לשנות אותה אולי אפשר לכבות את השרפה אבל היא אפשר לכבות את הכעס ואת העבר.
ליאור איטר ולין סרויה : )
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.