מצדה נבנתה ע"י יונתן החשמונאי, אולם המלך הורדוס הוא זה שהפך את המקום למבצר אדיר:
הוא בנה סביבה חומת מגן ועליה מגדלים. כמו כן בנה בתי מגורים ליד החומה, מחסנים, בורות מים, ארמונות ובתי מרחץ.
בשנת 74 לפני הספירה הוחרב בית המקדש השני, כ-960 קנאים (יהודים קיצוניים בתקופת בית שני) ברחו למצדה. לאחר מצור ארוך וקרב קשה הצליחו הרומאים לפגוע ביהודים בעזרת להבות של אש.
בזמן שהמצדה נשרפת, ירדו בינתיים הרומאים ונחו קצת.
בזמן שהרומאים ירדו, החליטו היהודים להתאבד, לפני שיבואו הרומאים וייקחו אותם לעבדות.
רק 2 נשים וחמישה ילדים ניצלו, והחליטו למרות הכל לא להתאבד.
סיפור התאבדות מגיני מצדה הפך למיתוס, למרות שבסיפור יש עדיין פרטים רבים שנויים במחלוקת.
לדעתי סיפור המרד הוא גבורה.
לאורך כל הדרך הקנאים לא נכנעו, והמשיכו להילחם בגבורה ורק כאשר היה ברור שהקרב אבוד ושהם יפסידו, הקנאים נכנעו.
הם החליטו למות מאשר לסבול בשבי הרומאים, שלדעתי כל אחד אחר היה עושה זאת.
הרבה יותר טוב לדעתי למות מאשר שאתה ובניך תעבדו עבודת פרך אצל הרומאים ושיאנסו את בנותיך ואשתך.
המקום נבחר למורשת עולמית בגלל שמייצג את גבורתם של הלוחמים ודיביקותם במטרה.
לדעתי, הוא נבחר למורשת עולמית בגלל שהוא מראה כיצד חיו בתקופה הזו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.