מצדה היא מבצר עתיק על פסגתו של מצוק סלע מבודד בשוליו המזרחיים של מדבר יהודה הצופה לים המלח. מצדה הייתה מצודתו המלכותית של הורדוס והמוצב האחרון של הקנאים בתקופת המרד הגדול ברומאים בשנים 66-73. האתר הוכרז בשנת 2001 על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית .
מצדה ממוקמת בצוק מבודד בשוליו המזרחיים של מדבר יהודה, בין סדום לעין גדי. צוק מצדה הוא גוש שהתרומם והתנתק ממצוק ההעתקים, ומוקף על ידי נחל בן יאיר ממערב ונחל מצדה מדרום ומזרח. ממזרח למצדה נמצא מישור חוואר החרוץ בערוצים רבים שנוצרו על ידי משקעי ימת הלשון הקדומה. מדרונותיו התלולים והזקופים של המצוק מתנשאים לגובה של יותר מ-450 מטרים מעל פני ים המלח בצד המזרחי, ובצד המערבי, המחובר באוכף אל ההרים שמולו, מתנשא ראשו מעל לאוכף בשיעור של 100 מטר ויותר. השילוב של צוקים ומתלולים באזור מדברי העניק למקום מערך הגנה טבעי מעולה; דרכי הגישה הטבעיות לראש המצוק קשות מאוד !
ב-73 לספירה עלה הנציב הרומי פלביוס סילבה על מצדה עם הלגיון העשירי פרטנסיס, והטיל מצור על המבצר. הצרים בנו על הצד המערבי של הרמה סוללה מאלפי טונות של אבנים ואדמה כבושה. יוסף בן מתתיהו אינו מציין נסיונות משמעותיים של הסיקריקים לתקוף את הצרים תוך כדי התהליך. זהו הבדל משמעותי מדיווחיו על מצורים אחרים על מבצרים יהודיים, מה שמעיד אולי על כך שלסיקריקים לא היו הכישורים או הציוד להלחם בלגיון הרומאי. הסוללה הושלמה באביב 73 או 74 לספירה[1] לאחר כשניים או שלושה חודשי מצור, ואפשרה לרומאים לבסוף לפרוץ את חומת המבצר בעזרת איל ניגוח. אולם כשנכנסו הרומאים למבצר הם גילו שמגיניו, כאלף במספר, העלו באש את כל המבנים והעדיפו התאבדות המונית על נפילה בשבי או על תבוסה ודאית. גרסה זו של סיפור המצור על מצדה נמסרה על ידי שתי נשים שנצלו מההתאבדות כשהתחבאו בבור מים עם חמישה ילדים.תיאור המצור אצל יוסף בן מתתיהו מפורט מאד, וחלקו העיקרי, והדרמטי מאד, הוא נאומו בשני חלקים של מנהיג הסיקריקים, אלעזר בן יאיר, שבהם טוען אלעזר בזכות החירות, וטיעונו העיקרי הוא עדיפות החירות על פני החיים:"הן למוות נולדנו ולמוות הולדנו את צאצאינו, ומן המוות לא יימלטו אף המאושרים בבני האדם. אולם חיי חרפה ועבדות ומנת הרואה בקלון אשתו ובניו – כל אלה הרעות לא נגזרו על האדם מבריתו, ורק ממורך לב נושאים האנשים את סבל הנוראות האלה, כי סירבו לבחור מוות בשעת הכושר... עוד ידינו לא אסורות והן מחזיקות בשלח, תהיינה לנו לישועה הפעם! ומות נמות בטרם נהיה עבדים לשונאינו, ובני חורין נישאר בעוזבנו את ארצות החיים, אנחנו, נשינו, ובנינו!..."יש הטוענים, שנאומים אלה הם יצירות ספרותיות של יוסף בן מתתיהו, ונועדו למעשה להצדיק את דרכו של בן יאיר לעומת דרכם של הקנאים; מטרת הנאום היא גם להוות סיום דרמטי ומרגש לספר "תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים".
מעשה זה מעשה גבורה לפי דעתנו !
ליאור ולין ♥
ליאור רואים כי הרחבת את ידיעותיך בנושא.
השבמחקרואים שעשים העתק הדבק
השבמחקתגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
השבמחק