תמיד , הייתי סובל , מאז שנולדתי אימי שלחה אותי לפנימייה ושם עזבה אותי עד היום.
תמיד הרגשתי בחסרונה , ובגעגוע חזק ממני .
אף פעם לא הכרתי באמת את המשפחה שלי , אף פעם לא זכיתי לראותם .
גם לא היו לי חברים , לא הכרתי אף איש , מעולם לא חוויתי שיחה עם מישהו.
החבר היחיד שהיה לי היה בובה שמצאתי בפח האשפה.
הבובה היתה קרועה וממה בא ריח של עשירים , בטח זרקו אותה כי הילדה זכתה לבובה אחרת.
הבובה הייתה חברתי הטובה ולה סיפרתי הכל מא' עד ת ' .
חלומי הוא לפגוש אותם ואם לא , אז שתהיה לי משפחה אומנת , שתאהב אותי באמת כי בנתיים אני סובל. לפנימייה לא היה הרבה כסף , מדי פעם מנהל הפנימייה אדוארד היה שולח אותי לקבץ נדבות ברחוב ,מדי פעם היו זורקים שקל או שניים אבל לא יותר .
אף אחד לא אהב את המנהל היה הוא רשע , מתייחס לילדים בזלזול , תמיד נרתעו ממנו ,
הוא היה מפחיד תמיד היה לבוש מהודר , חליפה שחורה עם נעליים מצוחצחות ונקיות ,
לפעמים היה הולך לשוק לקנות כמה דברים והיה לוקח איתו ילד או שניים ומעביד אותם .
אני רוצה לצאת מהפנימייה לא טוב לי שם , לארוחת בוקר אוכלים פת לחם , לארוחת צהריים
אוכלים מרק רק צלחת לא יותר , ולארוחת ערב אוכלים ביצה אבל לא יותר .
יום אחד בשבוע אנחנו מנקים את כל הפנימייה .
בכל בוקר אנו קוראים את ההמנון :
תודה , תודה לכולם , תודה לאלוהים
שאני קם בבוקר , תודה לאדוארד
תודה לאחות , מבטיחים אנו לעשות
הכל בשביל אדוארד , תודה
תודה על הדאגה תודה על הכל !
אחר כך קדים קידה כל אחד בתורו ומביאים
לו מתנה .
היה יום , לא כמו כל הימים , יום משונה ומוזר , כשהלכתי ברחוב פגשתי באיש שסקר אותי במבט מוזר ,
הוא לבש בגדי עניים , קרועים ובלויים , נעלים מלוכלכות בצבע אפור , שערו היה מסורבל בצבע לבן אפור .
איני יודע למה , אך זה היה נראה כאלו אני והאיש מכירים כבר.
עקבתי אחרי האיש , רציתי לגלות מי הוא , היו לי תקוות שאולי מישהו מבני משפחתי.
האיש נכנס לבקתה ישנה ומוזרה ,עם גג אדום , שבור , לא היו חלונות , העציצים נבולים , והדלת חלודה ושרוטה , ישבתי וחיכיתי עד שיצא .
פתאום נפתחה הדלת והאיש יצא , הפעימות בליבי היו חזקות מתמיד .
הוא הבחין בי , במהרה ברחתי אך הוא היה מהיר ותפס בי .
צעקתי לו : " עזוב אותי , שחרר ! "
רעדתי בכל גופי .
אך הוא לא הרפה והמשיך ואמר : " לא ! לא אעזוב ולא ארפה " .
לבסוף ישבנו תחת עץ , הוא סיפר לי על אמי , על מה שהיא עברה .
שאלתי אותו : " מי אתה מהיכן אתה מכיר את אימי ? "
נאנח ואמר : " אני הוא אחיך "
מאז חיי לא אותם החיים , חיי התשנו לטובה , אני גר בביתי , יחד עם אחי .
שמעתי את הקריאה לארוחת הצהריים , קמתי מהחלום כולי מזיע , בתקווה שיום אחד הוא התגשם .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.